''ואני שואל את עצמי בכל יום מדוע זכיתי אני להינצל ?''
כשהיינו ילדים קטנים , רצינו להבין את העולם טוב יותר , אני זוכר שהייתי ילד סקרן , כל דבר שחזיתי בו , הפליא אותי ורציתי לדעת ולהבין מדוע כך הם הדברים .
אולי אחד השאלות הנפוצות ששאלתי אינספור פעמים הייתה השאלה למה ?
אחר כך, לכשזכיתי להיות אבא והתברכתי בשני ילדים מדהימים ומיוחדים כל אחד בדרכו או בדרכה שלה , זכיתי לפגוש את השאלה מן הצד השני של המתרס .
הפעם אני הייתי זה שצריך להסביר ולהבהיר למה ומדוע דברים הם כפי שהם .
גם בעיסוקי השונים , כמאמן ,מדריך ,מוביל דרך ועוד ,אני דואג ומנסה בכל דרך להבין מדוע ואיך דברים מתנהלים כפי שהם מתנהלים .
מדוע אנו פועלים כפי שאנו פועלים ?
מה עוצר אותנו ומדוע ?
מה נותן לנו ביטחון ומהיכן אנו שואבים את תעצומות הנפש שלנו בהתמודדות עם האתגרים השונים ?
הסקרנות בחיי הובילה אותי לאין ספור הרפתקאות בארץ ובעולם , בין שבמודע ובין שלא , שבהם בלא מעט מקרים , ''רקדתי טנגו עם המוות'' או הייתי בסכנה כזו או אחרת .
במספר מקרים אף הייתי קרוב ל''צידו השני של הווילון'' .
בכל אחד מהמקרים , היתה זו יד נעלמה שדאגה לכך שאמשיך להיות נוכח בחיים הללו ...
במקרה אחד לא הצלחתי עד היום להבין ,מדוע אני ניצלתי בשעה שלא מעט אחרים , נפצעו קשה או קיפחו את חייהם ?
היה זה ביום שבו עליתי לחלץ פצועים ממגדל גבוהה ,תחת אש .
לא ממש מבין מדוע עליתי לאן שעליתי ,רק זוכר שהבנתי שאני רוצה להציל את חייו של הפצוע קשה וכך היה .
בעת שירדתי עימו מהמגדל נפגעתי משני כדורי צלף ברגלי .
כדור אחד ריסק וריטש את עצם הירך של רגל שמאל , בעוד הכדור השני קרע את העורק הראשי ברגל ימין .
בין רגע נכנסתי ל''אזור הדמדומים'' שבין החיים למוות .
את הרגעים שאחרי ,אני לא זוכר או יודע .
משהו קורה לנו במוח ,כשסף הכאב האדיר עובר מעל רף מסויים , יש פשוט נתק , הכל נהיה שקט , הכל לבן ,הכל בהיר .
אני לא שומע כלום . אני רק זוכר שאני מתעורר בבית החולים עובר את כל אותם אינספור ניתוחים שמצליחים לבסוף ....לחבר אותי לחיים מחדש .
כמעט 22 שנים אחרי ועדיין אני מתעורר מדי פעם בלילות מנסה להבין מדוע זכיתי לקבל את חיי מחדש .
למה אני כאן ? מה התפקיד שהועידו לי בחיי ?
במסע שאליו יצאתי לפני מספר שנים ,גיליתי שזו לא היתה החוויה היחידה שהפגישה אותי לא פעם עם צידו השני של הווילון .
המסע אליו יצאתי כדי למצוא תשובות לחלק משאלותי הוביל אותי ללא מעט תובנות אותם אשמח לחלוק בסיפורי כמו גם בכתיבתי :
א. אנחנו חיים על זמן קצוב , זה לא מובן מאליו שאנו כאן , איננו צריכים לקחת את עצם קיומנו כדבר ברור .
ב. מעולם איננו זוכים להתמודד עם אתגרים בחיינו מבלי שנזכה לכלים ויכולות ותובנות להתמודד עימם בהצלחה .
ג. כל אתגר באשר הוא , הוא הזדמנות נהדרת לגלות את גדולתנו.
ד. כל אתגר בחיינו הוא הזמנות לפגוש אנשים שונים מסביבנו ,שבאים להשלים אותנו , לעזור לנו לגדול ולצלוח את האתגר ,אם רק ניתן להם את האפשרות להאיר אותנו בגדולתם .
ה. השעות הקשות בחיינו הן ההזדמנויות הגדולות בחיינו לצמוח וליצור מציאות חדשה .
ו. באשר פגשת את האתגר ,שאל\י עצמך , מהו השיעור שלי כאן ? מה טוב באתגר זה ? מה הוא בא ללמדני ולהאיר לי בחיים?
ז. לרוב השיעורים או האתגרים שעברנו וחווינו , לא נועדו שנשמור אותם לעצמנו , יש בהם כדי ללמד ולהצמיח אחרים המתמודדים עם אתגרים דומים או קרובים .
ח. תעצומות הנפש שאנו זוכים לגלות בעצמנו יכולים להיות שביב האור שייתן לאנשים בקצה העולם או קרוב יותר , תקווה לגלות מחדש את החיים .אם אינכם משוכנעים בייחודכם ,זכרו שדי בלהבת נר קטנה להאיר את החושך , שתפו את העולם מייחודכם ולמידתכם ותנו לאנשים לבחור מה ואיך הם בוחרים להאיר את עולמם באורכם ובתובנות שלכם.
ט. האתגרים השונים שבאו בעקבות הפציעה והנכות שלי הפגישו אותי עם אין ספור אנשים נפלאים מהארץ ומהעולם שהזכירו ועדיין מזכירים לי שהחוויות שלי ,יש בהם כדי להעיר ולהאיר אחרים , לגלות את גדולתם וייחודם .
י. במסע החדש אליו יצאתי לאחר פציעתי , זכיתי לגלות את עצמי מחדש .
יא. למדתי לקבל , לחבק ולאמץ מחדש את חוזקותי כמו גם את חולשותי .
יב. למדתי שדרך הכרותי עם החולשות שבי ,היא בעצם הזמנות נהדרך לאחרים להשלים אותי . עכשיו עלי פשוט , ללמוד לראות כיצד האנשים השונים אותם אני פוגש יכולים להשלים אותי ולהאיר בי מיחודם .
יג. איננו איים בודדים בחיים אלו , לא נועדנו לחיות ולהתמודד בדד עם האתגרים השונים בחיינו , אנו משלימים אחד את השני ומכאן גם תהה הצמיחה הגדולה באיכות חיינו ,אם נשכיל להבין וליישם זאת בחיינו .
יד. עלינו לאמן עצמנו לראות את ייחודם ומעלותיהם של האנשים הסובבים אותנו ולצור את האינטראקציות השונות עימם ולאפשר להם להביא מייחודם כדי להאיר את עולמנו שלנו ובכלל .
טו. למדתי להכיר בנכותי , אם פעם יכולתי לעשות 10000 דברים הרי שהיום אני מסוגל לעשות כמה מאוד ,אבל אני יעשה אותם הכי טוב שרק אוכל , שום פעולה ,צעד או עשיה אינם ברורים מאליהם .
טז. למדתי לעצור ,לנשום עמוק ולחיות את הרגע . העתיד שלי טמון בהבנה מעמיקה ויצירה של ההווה שלי .
אך מעל לכל למדתי להבין ולהעריך כי אנו לא נמצאים כאן סתם בלי סיבה .
מהי הסיבה שלכם ?
שלי ככל הנראה היא להעיר ולהאיר אנשים לזיהוי ומימוש ייחודם בעולם זה , וזה אמשיך לעשות ככל שאזכה לכך בעשייתי בחיי .
ובמסע הזה בו אני ממשיך לפסוע ,בדרך לפסגות הבאות של חיי , אני ממשיך לשאול את עצמי ומקורותיי את שאלות הלמה מתוך רצון להבין ולדייק הבנתי ועשייתי בעולם הזה .
עשו לכם מנהג קבוע ,אולי בכל סוף יום ושאלו עצמכם מדוע ולמה עשיתם מה שעשיתם היום ?
מה ממה שעשיתם היום הייתם משמרים ולוקחים הלאה לחייכם ?
במה תרם יום זה להבנתכם את ייחודכם ושליחותכם בעולם זה !
אל תשכחו לתעד ולרשום בפנקס את התובנות שתקבלו .
זכרו ,שאלות טובות מזכות בתשובות טובות , שאלות מצויינות מזכות בתובנות לחיים ,אותם שווה לנצור .
לחיי הפסגות הבאות שבחיינו !!!
