''אל תפחדו מהבלתי ידוע ,כי זהו המקום שבו שוכנת הגדולה שלכם ''

כבר בגיל צעיר פגשתי את אחד מהפחדים הגדולים ביותר שאדם יכול הלהחשף אליהם והוא המוות , בשבילי חיי פגשתי בו לא פעם . הפעם המשמעותית ביותר היתה כאשר נפרדתי לשלום מאחותי הקטנה מלי שנפטרה בדמי ימי בהיותה בת 9 בלבד.

הייתי אז בן 13 כאשר זה קרה , ובגיל הזה החיים זמנו לי לא מעט אחריות וחלוקת הנטל ביני ובין הורי בשמירה וליווי של אחותי בבתי החולים ואחי בבית . החוויה החזקה ביותר בעיני היתה בפעם האחרונה שבה נפרדתי ממנה , בטרם השיבה את נשמתה לבורא .

עד היום כל צפצוף מכונות ההחיאה מחזיר אותי באחת לאותו חדר , לאותה סיטואציה , לתמונה בה נפרדתי מאחותי הקטנה . היא שכבה שם על המיטה מחוברת באלף ואחד מכשירים ומכונות , המנסים בכל דרך לחברה לחיים כמו בנסיון נואש לקשור אותנו לעולם המציאות ,אך לשוא .

שם על ערש דווי נשבעתי לעצמי ובפניה כי אנצל כל הזדמנות לחיות את חיי ולהפיק מהם את המיטב , לא רק בשבילי אלא גם בשבילה . שכן היא טרם החלה להבין את משמעותם של החיים וכבר נקטפה מהם .

בכל פעם שבו אני יוצא למסע חדש אל מעבר לגבולותי המוכרים והבטוחים אני נזכר בשבועה הזו כמו גם במשפט שאומר שאומץ איננו העדרו של הפחד אלא הננכונות להתגבר על הפחד במרדף אחרי המטרה החשובה לנו בחיים .

טיבם של החיים שהם זמנו ומזמנים לי לא מעט אתגרים , אך היום יותר מתמיד אני רק מבין כי האתגרים שמזמנים לי החיים הם רק הזדמנויות עבורנו בחיים לגדול ולצמוח ולממש את גדולתנו .

השאלה אם אנו רק טורחים לשאול את עצמנו מהו השיעור עבורנו באתגר הנוכחי .

כל הפחדים כולם נעורו בי באחת ,כאשר חפצתי לצאת למסע הנוכחי , הפחד מהלא נודע , מחוסר השליטה , הדאגה למשפחתי שמא יקרה לי משהוא, האתגרים שצפויים לי בדרך , היכולת להתמודד פיזית עם הדרך הגובה , בקיצור 50 גוונים של פחד זמנו לי החיים באתגר הנוכחי .

אך טבעי הוא הדבר שכך נוהג בנו ה''אגו'' שלנו שבכל פעם בו בו העזתי לצאת אל מעבר לגבולות המוכר והידוע , הרי שהוא מזמן בעבורנו ומשחרר באחת את כל שדי הפחד הטמונים בנו .

אך שי הפחד הטמונים בנו רובם ככולם אינם שלנו באמת , הן אותה ירושה שקיבלנו מהורנו , משפחתנו והסובב אותנו , כמו גם מהלך חיינו ונסיוננו . בדרך לצמוח ולגדול בחיינו אנחנו מאמצים בין במודע ובין אם לאו כל מיני פחדים ואמונות מגבילות מאהובנו רק כדי להיות שייך ל.. , לזכות בהערכה או באהבה של הקרובים לנו , עד שכך אנחנו מאבדים מהאומץ והתשוקה האמיתיים הטמונים בכל אחד מאיתנו כשרק הגענו לעולם .

מספיק שנראה כיצד בוחן התינוק את העולם בגיל שנה שנתים , והנסיונות החוזרים ונשנים ל''בלוע'' את העולם הסובב בכל דרך ונסיון ואילו אנחנו שעוטפים אותו ב''צמר גפן'' כדי למנוע בכל דרך שהוא יפגע - זורעים בעצמנו את זרעי הפחד שילוונו הלאה בחיינו .

המוח האנושי מזמן לנו לא מעט מידע מהסובב אותנו ,אשר בכל פעם עובר דרך הפריזמה של נסיוננו והזרעים הטמונים שצברנו עד כה בחיינו , ומצוי במוח הזוחלי הקדום שבראשנו (אחד מתוך 3 עיקריים ) כך שבכל פעם שבו נחשוב או נעז לצאת אל מעבר לגבולות המוכר , הידוע, הניתן לשליטה , אז באחת ישתחררו באחת אותם שדי הפחד הטמונים בנו משכבר הימים

אולם אל לנו לפחד יקיריי , היקום שלנו ידידותי בהרבה ממה שנדמה לנו . ייעודו של אדם , אם יטרח לבררו , איננו להשאר במגן חיינו ,קשורים למזח . ייעודו של אדם טמון ביכולת שלו לצמוח , לגדול , לצעוד ללא פחד אל הלא נודע !!!

בכל פעם שאנו עושים זאת אנחנו כמו מפעילים ''תכנות'' רדום הקיים בכל אחד מאיתנו להתקדם לקראת אפשרויות חדשות שיאפשרו לנו לממש את הפוטנציאל האמיתי של חיינו .

בכל פעם שבו נבחר לצעוד מבעד לפחדינו , כמו פתחנו עבורנו יקום חדש של אפשרויות ....

בחיי למדתי כלי נפלא המאפשר לי בכל פעם להפוך את הפחד לדחף לחיים . בעיניי אני מדמיין בכל פעם את כל מכלול הפחדים המציפים אותי כעת כמצויים כבתוך ענן , אפור שחור . ככל שרבים הפחדים כך גם גדל אותו ענן , אני מקפיד לרשום בפני את כל הפחדים כולם וליד כל אחד מהם מענה לשאלה מהו המקרה הכי גרוע שיכול לקרות אם אותו פחד אכן יתממש . אני גם שואל עצמי כמה מתוך הפחד הזה הוא אמיתי , בראש שלי וכמה מהם , באמת קיימים במציאות ? אילו שלא קיימים באמת הרי שאין טעם לסחוב אותם ןבהחלט ניתן להיפרד מהם לשלום ולשחררם מהענו , אלו שעוד נותרו , אני שואל אותם אלו פעולות או דברים ניתן לעשות על מנת להתמודד עימם בהצלחה , כמו במקרה הנוכחי , לדאוג לביטוח , להשאיר מסלול אחרי , לדאוג לליווי של מדריך ועוד פעולות ממשיות . בסופו של דבר נשאר אותו ענן ובו מספר פחדים עקשניים שעוד נותרו בו . אני עוצם את עיני ומדמיין כיצד אני חוצה את אותו ענן בהצלחה אל מעבר לענן , הענן מהווה בעיני את השער למדרגת ההתפתחות הבאה שלי , את השיעור לגדילה והצמיחה שלי , השאלה שאני שואל עצמי כעת האם אני רוצה לצפות בשער הנעול או להיות מאחוריו ? אני גם מתחיל לחשוב ולמדוט מהן אותן אפשרויות חדשות שטומן לי היקום החדש מעבר לשער שלפני .

אני יודע שהפחד כמו כל רגש הוא רגש חזק ומשמעותי שעלי לעבור דרכו להחיל אותו ולאפשר לו להשתחרר ולאפשר לי את המעבר לצידו השני של השער ....

וכך אני הופך בכל פעם את הפחד לדחף לגלות איזה יקום חדש של אפשרויות מחכה לי הפעם .....

מחר אני מתחיל את הטרק אל אותה דרך קדומה שחיברה משחר ההסטוריה בין תרבות עמי עמק ההינדוס לאלו המצויים בטיבט וסין .

מי יודע אילו הזדמנויות ותובנות טומן עבורי היקום החדש שממתין לי ....

''זכרו מעברו האחר של הפחדים שלכם תמצאו את אושרכם ''

לחיי הפסגות הבאות שבדרך .......