בעבור רובנו הגדול , ההתמודדות עם החלקים הפנימיים שבנו היתה מאז ומעולם מעין צלילה לתוך אוקיאנוס , כניסה לתו אזור שלא נודע .

שאלות כגון היכן מתחילים ? עם מה מתחילים ? ומהו התהליך המובנה שאותו צריכים לעבור ? היכן זה מתחיל והיכן זה נגמר ? מהדהדות בנו עוד טרם התחלנו בכלל את המסע הזה .

לרובנו הגדול די בשאלות אלו בכדי להרתיע אותנו , ולהדיר רגלנו ממחוזות עלומים שכאלו .

וכך יוצא שמשך חיים שלמים אנו נושאים עימנו משקולות או פרדיגמות ועשייה עלומה, שאנו עושים ומתנהגים ואיננו יודעים מדוע ולמה ?

כאילו השתלט לו אותו גורם זר על גופנו , מחשבותנו ,תבונתנו ומכריח אותנו לעשות דברים שאנחנו לא ,''מאמינים'' בהם, ''מקבלים'' אותם , יודעים שצריכים לעשות אבל לא עושים , אבל בכל זאת עושים דברים ולא מבינים מדוע ?

למרות שאין הכותב מתיימר להכיר את כל רזי תת המודע שלנו , ברצוני להציע זווית ראיה שאולי תסייע ביידכם לפענח חלק מתעלומות אלו , להבינן ואולי גם להשתחרר מהן .

קצת על איך פועל מוחנו ,קודם שאציע כיצד מתמודדים . ובכן חוקרי המוח המודרניים הצליחו לגלות זה מכבר כי במוחנו פועלת מערכת מתוחכמת ביותר המתעדת כל רגע ורגע בחיינו . המערכת הזו כל כך מתוחכמת שהיא מסוגלת לתאר בפרוט רב כל דבר ודבר שחווינו בחיינו (חוויה שרך החושים שלנו ) ,אל שלכל זיכרון שכזה מתלווה גם מערך הרגשות המובילים שחשנו בעת הארוע .

מה שקובע את עוצמת הזיכרון שלנו ומבחין בין זיכרון אחד למשנהו ,היא העובדה עד כמה עוצמתי וחזק היו הרגשות שחשנו בכל ארוע וארוע .

כלל המידע הזה עצור אצלנו במוח באזור הנקרא היפו- קמפוס .

סוגיה שניה מעניינת ,היא כיצד מתנהל מוחנו במציאות היום יומית : ובכן אם יש משהו שלמדנו במהלך האבולוציה של בני האדם , היא שאין בידנו לנתח את כמויות המידע העצומות שמועברות למוחנו בכל רגע ורגע נתון בחיינו .

(אחד מהמחקרים האחרונים מעריך שבכל רגע נתון , חושנו קולטים כ2 מליון יחידות מידע !!!) .

ניתוח המידע העצום המגיע אלינו מחושנו השונים והעברתו למוח לניתוח והערכה היה דורש השקעה ניכרת של אנרגיה וזמן לא תמיד היה לבן האדם את שתי המקורות הללו .

דומה הדבר שהייתם נדרשים להיות טייס המטיס מטוס במשך 16 שעות ללא טייס אוטומטי וללא טייס משנה , מה שהיה גורם לנו להתמוטטות או תשישות בסופה של הטיסה !

לשם כך פיתח מוחנו שיטה , שבה מתבצע ניתוח בסיסי של כמות המידע האדירה המגיעה למוחנו והתנהגות בהתאם לתבניות התנהגות בסיסיות שנוצרו ומאופסנות במוחנו ב''מגרות'' שונות בארון מוחנו : א. מגרת השרדות - אם קיימת סכנה אזי עלינו לקום ולברוח . ב. מגירת חברות\ידידות : אם פגשנו משהו נחמד\יפה \מושך וכו' כיצד נתנהג. ג. מגרה ההתנהגות במקרים של אנשים לא ברורים ד. מגרת הכסף : מה עושים עם כסף ? וכו'.

וכך יוצא שאנו מתנהלים רוב חיינו על פי תבניות התנהגות מובנות ומוכנות מראש הקיימות בנו .

אבל מה קורה כאשר יש ארוע שאין לנו תבנית התנהגות מוגדרת או מוכנה להתמודדות עם ארוע שכזה ?

כאן בעצם נוצר ''ארוע פתוח'' שורש תחקור ,הבנה והפקת לקחים ומסקנות להבא .

לרוב ארוע שכזה גם משאיר בנו סוג של ''חותמת \ צלקת רגשית .

וכך יוצא שבTIME LINE של חיינו מצויים לא מעט ''ארועים פתוחים'' שכאלו .

ייתכן שבחלק מהארועים הללו נוצרו גם הסכמים שלנו עם עצמנו , שבאים להגן ולשמור עלינו מהשנותם של ארועים דומים שכאלו ואז קורה לא פעם סיטואציה שבה כאילו נלקחת מהחלק המודע שלנו השליטה בסיטואציה דומה ועוברת לשליטה מרחוק של גורם עלום ( חלק שבתוכנו , כגון : השופט, המבקר , איש יחסי הציבור , הספקן הילד ועוד) , שבעצם גורמים לכך שבכדי להמנע מתצאות דומות שקרו לנו בעבר ,יש צורך למנוע בכל מחיר השנותם ועל כן יש צורך לבצע פעולת חירום והדרך לביצוע היא ע''י ''השתלטות עויינת'' של אותו גורם הקיים בכל אחד ואחד מאיתנו .

כך לדוגמא בהיותי בכיתה ב' בגיל 7 מצאתי עצמי מרים את ידי על מנת לענות לשאלת המורה בכיתה . לרוע מזלי , התשובה שעניתי היתה לא נכונה ובכך הפכתי בן רגע ללעג ולקלס בפני כל ילדי הכיתה .

הדרך שבה התמודדתי עם ה''ארוע הפתוח'' הטראומתי הזה היתה שחתמתי עם עצמי כבר בגיל 7 על ''חוזה'': א. לעולם לא לחשוף באמת את מה שאני באמת חושב בפני זרים . ב. לא לעמוד בפני קהל ולחשוף את עצמי בצורה שעלולה לגרום לפגיעה בי .

וכן באותו ארוע גם נוצר לו חלק שבי שלו קראתי ''המגן'' שמטרתו היתה מאז להגן עלי בכל דרך מפני השנותם של ארועים דומים . ובעת השנותם של ארועים אלו או אז מגן עלי המגן ''בחרוף נפש '' וממש משתלט עלי בשפע של צורות ודרכים כגון (פחד מהופעה בפני קהל , מאבי גרון , גמגום וכו שכל מטרתם למנוע ממני להפר את ''החוזה'' הנ''ל )

אז איך מתמודדים עם האתגר הגדול של קפיצה את ''האוקינוס הגדול '' המצוי בכל אחד ואחד מאיתנו .

אחד הדברים שבהם זכיתי לגלות ולבנות היה תהליך מובנה שפיתחתי לו קראתי '' TIME LINE'' . תהליך שבאמצעותו אנו מתחברים לילד המצוי בכל אחד ואחד מאיתנו ויחד עימו יוצאים לסיור מודרך ומובל ע''ל הילד שבנו ל''אותם ארועים פתוחים'' שאותם חווה הילד מראשית בואו לעולם (ישנם מקרים שאף עוד בהיותנו עוברים).

בארועים אלו אנו נחשפים בפרוט רב לשפע האינפורמציה שקרתה באותו ארוע כי הילד הוא זה שיתאר בפנינו את מה שקרה ואת מה שהוא חש באותו ארוע .

במקביל אנחנו יכולים לזקק משם גם את אותם : הסכמים ,פרדיגמות , ומשקולות שאנו סוחבים בעצם עד עצם ימינו . לנו כמבוגרים יש את היכולת להציע ל'ילד\ה'' שבכל אחד מאיתנו , אהבה , חמלה ,תמיכה , תובנה ועוד שיש בהם '' כדי ל''רפא ולסגור '' את אותם פצעים או ''צלקות פתוחות ''בחיינו .

ובד בבד לזקק את כל אותם הסכמים , פרדיגמות וחלקים המשפיעים על חיינו .

השלב הבא יהיה לרכז את כלל המידע שנאצר בכל ארוע וארוע שכזה , להבין האם יש לו השפעה על חיינו גם היום ובשלב האחרון גם להתמיר ולשנות ולהיפטר מכלל אותן משקולות אותם אנו סוחבים או להגדיר מחדש את תפקידים של החלקים השונים שנוצרו במהלך חיינו .

התהליך המכונה '' TIME LINE,, איננו תהליך רגשי פשוט וקצר אבל יעידו חלק ממתאמניי שכבר מתרגלים אותו שבהרבה מובנים הוא משחרר ממשקולות העבר ומאפשר להם להחזיר שליטה לחייהם .

למתעניינים בתהליך זה מוזמנים לפנות אלי דרך האתר co adventure בפייסבוק . או להשאיר פרטיכם בהערות ל ''למאמר זה'' .

לחיי הפסגות הבאות שבדרך