חיפוש
  • עופר וקנין

אפשר קצת עזרה

רובנו גדלנו בבתים , בהם בקשת העזרה מאמא או אבא היתה עבורנו אך טבעית . בקשת העזרה הינה חלק טבעי מההתפתחות שלנו .

כך, מוצאים אנחנו את ילדינו , לא מפספסים אף הזדמנות במהלך היום וכל היום, לקרוא לאמא לעזרה, ופעם ב... גם מאבא (בוא לא נשלה עצמנו הגברים ).

אט אט עם התבגרותנו אנו יכולים לשים לב לעובדה, כי מספר הפעמים בהם אנו פונים הילדים להוריהם בבקשת עזרה הולך וקטן , בין אם זה מתוך רצונם להפגין בגרותם ובין אם זה, כדי להוכיח להורינו שאנו מסוגלים להסתדר לבד , ללא כל עזרה מצד המבוגרים .

לעיתים יאמרו לנו הורינו בבגרותנו , מדוע איננו מסוגלים להסתדר לבד ?

עם הצטרפותנו לעולם הגדול , הופכת בקשת העזרה לדבר, שאולי הס מלהזכיר ולבקש .

לרוב נתפס הדבר על ידינו, כהפגנת חולשה שלנו, גם אם אנחנו ממש צריכים עזרה בתחום שאנו לא מכירים או שולטים.

גם בשיחות היום יומיות עם חברים, או אנשים קרובים, או אולי אפילו אנשים זרים, אנחנו נמנעים לבקש עזרה או אבהרה , שמע יראה או ייתפס הדבר כסימן של חולשה .

כך הופכת ההמנעות שלנו מבקשה לעזרה למעין טאבו או פרדיגמה, המסמנת כל בקשה לעזרה כסימן לחולשה .

בבואנו לבחון את הצד שמנגד נגלה לרוב ,שאנו מוכנים יותר להושיט עזרה מאשר לקבל עזרה .

וכך נוצר מצב שרובנו ככולנו ואף אני חוטא בכךמדי פעם, מסתובבים לנו בעולם כאשר אנחנו נמנעים לבקש עזרה, גם כשאנחנו ממש צריכים , לעיתים עד שזה מגיע למצבים בעייתיים, או חלילה אף קיצוניים ואז ורק אז, נהיה מוכנים להודות בחצי פה, שנשמח לאיזה ''סיועון קטן ...''

אני מבקש להציע היום זווית ראייה אחרת למושג הזה של בקשת עזרה.

אנחנו חיים בעולם גדול ,מתפתח במהירות ועם שפע של ידע , סיטואציות ומצבים אשר , אין מצב בו נהיה מסוגלים לדעת הכול בכל תחום ונושא ולהסתדר, בכל מצב ובכל סיטואציה ללא כל יכולת של עזרה .

בעולם מתפתח שכזה , בקשת העזרה או הסיוע הינו צורך חיוני ואף חשוב לכל אחד מאיתנו ולא רק משום שאנו יוצרים מצב של WIN-WIN- (מצב בו שני הצדדים מרוויחים מהסיטואציה ),אלא גם כי הינו צורך אישי חשוב לנו, כיצד הדבר?

בכל מצב, בו אנו מסייעים לאדם , אנחנו גם מקבלים, אנחנו עוזרים או נותנים או תומכים , אך באותה מידה אנחנו מתמלאים לרוב בהרגשה של סיפוק אישי, הרגשה טובה ואולי אפילו זוכים להכרת תודה .

בכל מקרה , כאשר אדם מציע לנו עזרה ואנחנו מסרבים לו , בין אם בנימוס או לא (זה כבר סוגיה אחרת,) אנחנו יוצרים אצלו מעין ''צלקת'' .

כאשר אדם כזה יציע עזרה בין אם מתוך צורך או מתוך נימוס ויסרבו לו ,לאחר מספר פעמים , תיווצר אצלו מעין ''צריבה'', אשר תביא אותו למסקנה שאין צורך להציע עזרה בפעם הבאה , אם בכל פעם שהציע עזרה , קיבל תשובה שלילית (כמה מאיתנו אוהבים לקבל תשובת לא מספר פעמים?).

וכך יוצא הדבר ,שמבלי שים לב, נגרע מן העולם הזה עוד אדם שיכל ורצה לעזור ועכשיו כבר לא , כי כבר איננו יכול לשמוע או לקבל את התשובה לא מן הצד שכנגד .

אז בפעם הבאה שמציעים לנו עזרה חשבו על הדברים הבאים לפני שאתם עונים בנימוס בסרוב :

  • בכל פעם שאנו עונים בשלילה על הצעת העזרה, אנחנו אולי גורעים מן העולם, אדם שרוצה מאוד לסייע אבל לא נותנים לו .

  • אנחנו מקבלים עזרה וסיוע בתחום או בסיטואציה שאנחנו לא ממש מכירים , מבינים או יכולים להתמודד בצורה מיטבית לבד ומכך רק יכולים ללמוד, להתפתח ולגדול.

  • בעצם קבלת העזרה אנחנו בבחינת מקיימים מעין מצווה – עוזרים לשמח אדם ,שרצה לסייע לנו – בוא נקרא לזה ''מצווה טרפי'' .

  • בואו ננסה ללמד את ילדנו וחברינו, שאין בקבלת עזרה או בקשת עזרה, משום פחיתות כבוד , אלא משום כבוד להסתייע בהם ואף הזדמנות מהם ללמוד מהם ועל הדרך גם לשמח אותם- WIN-WIN , לשני הצדדים .

אז אפשר קצת עזרה בבקשה ?

אשמח לתגובותיכם או שיתופיכם !!


7 צפיות
  • Facebook Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Twitter Social Icon